תשובה לענ”ד יש לגרוס “ועמך” בכל קדושות כתר. ואעתיק לך מתשובה שכתבתי בס”ד ולא באה בדפוס: נוסח ספרד הישן בקדושת כתר “ועמך ישראל” וכו’. כן הוא בסידור ויניציא שנת רפ”ד, וקודם לו בסידור נאפולי ר”ן. והנה בסידור הנדפס בויניציא שנת שנ”ח מופיעה נוסחת “עם עמך” במוסף שבת בלבד, ובמוסף יוה”כ חזר וגרס נוסחת “ועמך”. ומצאתי בספר המחכים לר’ נתן ב”ר יהודה מבעלי התוספות, וז”ל (ד”ה בשחר אומר): ובכתר יתנו לך לפי שיש בו המוני מעלה עם קבוצי מטה סדרו בו כ”ו תיבות עד קדוש, אך שם המיוחד אינו מן החשבון. עכ”ל. ולא יכון כ”ו תיבות לגורסים “עם עמך” דעולה ז”ך תיבות, אך לגרסת “ועמך” שפיר. וז”ל האבודרהם (שחרית של שבת): ועמך ישראל קבוצי מטה יחד כלם קדושה לך ישלשו וכו’ כמו שפירשנו בקדושה של חול. ואף על פי שאמרו במס’ חולין שאין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל שירה למטה כמו שאמרנו למעלה, אעפ”כ אין אנו רוצין להתפאר בזה אלא אנו אומרים שהמלאכים משבחין ומקדישין תחלה. ע”כ. וכן גרס רבי משה קורדובירו באור יקר (פ’ ויקהל, עמ’ מח), רבי מאיר ן’ גבאי בתולעת יעקב (סתרי תפלות שבת ומועדים וטעמם), רבי אליהו הכהן האיתמרי בספרו חוט של חסד (פ’ ויחי, ד”ה ושמה קברו את אברהם וכו’), רבי משה ב”ר מימון אלבאז בספרו היכל הקודש (סי’ סו) ורבי רפאל אבן צור אב”ד פאס בהגהותיו על סידור התפילה (נדפס במקבציאל חלק לג עמ’ מב). וכ”כ למעשה בסידור כנסת הגדולה להגר”י צובירי (ח”א עמ’ תפח) ושכן גרסת תאכליל ישנים. אלא דבספר גן המלך לרבי אברהם הלוי בעל הגינת ורדים (סי’ קלד) כתב משם הרב דוד גרשון דיש לחלק בין מוסף שבת ויו”ט דגרסינן “עם עמך”, למוסף ר”ח די”ל “ועמך”, ושכן שמע בקטנותו. וטעמא דהאי מילתא הוא ע”פ המובא בתוספות סנהדרין (לז: ד”ה מכנף הארץ זמירות שמענו) בשם תשו’ הגאונים, שאין בני א”י אומרים קדושה אלא בשבת דכתיב (ישעיהו ו, ב) גבי חיות שש כנפים לאחד וכל כנף הוא אומר שירה אחת ביום בששת ימי החול וכשיגיע שבת אומרים החיות לפני המקום רבש”ע אין לנו עוד כנף והקב”ה משיב להם יש לי עוד כנף אחד שאומר לפני שירה שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו. ע”כ. וכתב ע”ז: וכפי זה יצא לנו טעם למנהגינו שאנו אומרים כתר בכל יום שיש בו מוסף, לפי שבחול בכל יום אומרים שירה, בכנף אחד משש כנפים של המלאכים, והם עיקר שמקדימים אותם, ואחר כך ועמך ישראל. אבל בשבת שאין למלאכים כנף, וישראל הם הכנף, לכן אומרים עם עמך ישראל, שישראל הם העיקר. על דבר זה קטן נתלה בגדול. ע”כ. ושכעי”ז כתב הכלבו (סי’ לז) וז”ל: תפילת המוסף אבות וגבורות וקדושת השם, וקדושה רבה וכו’, וכתב ה”ר יוסף וז”ל: ומה שאנו אומרים בכל הקדושות נקדש את שמך, או נקדישך ונעריצך מלכנו, שאנו עושין המלאכים עיקר, ובקדושת מוסף אנו אומרים המוני מעלה עם עמך ישראל, כלומר הרי אנו עושין ישראל עיקר על פי המדרש, ניתקן שש כנפים לאחד, כל כנף אומר שירה מיומיה, ובשבת אומרת החיה אין לי עוד כנף, והקב”ה אומר יש לי עוד כנף אחד בארץ שאומר שירה, אלו ישראל. זה שאמר הפסוק, מכנף הארץ זמירות שמענו, ושלא לחלק בתפילת יוצר לא תיקנו כך אלא במוסף. עכ”ל. וכ”כ בספר האשכול (ח”א תפלת מוסף שבת אות ב). ועיין לג”ע הרב חיד”א בברכ”י (סי’ תכג אות ג), וע”ש במה שהאריך, דלאו בכל דוכתא תיבת עם היא העיקר, וע”ע מה שהאריכו בזה במטה יהודה עייאש (סימן רפו), ובספר מימי שלמה הנד”מ למהר”ש קמחי (סימן רפו סע’ א) משם הרב שביטת יו”ט (חי’ על הטור, או”ח סי’ תפח) ובהערות איש מצליח על המשנ”ב הכא. סוף דבר העתיקו האחרונים למעשה כדברי גן המלך, מהם החיד”א ומטה יהודה הנז’, שלמי ציבור (דף רכ”ד ע”א), שער”ת (אות ג), יד אהרון אלפאנדרי (סימן רפו), חס”ל (אות ב), פקודת אלעזר טובו (סי’ תכג), פחד יצחק לאמפרונטי (מערכת ק’ ד”ה קדושה ודיניה), כה”ח סופר (אות כא) ועוד, יעויין בילקו”י (תפילה ב, נוסח התפילה אות קא). איברא דבילקו”י במרוצת קולמוסו כתב שכן נקט גם הגרי”ח בספר עוד יוסף חי (פ’ תרומה אות ג), ואחר המחילה אין דבריו מדוייקים, שאף שהעתיק דברי הרב גן המלך, לא נקיט כוותיה להלכה, וז”ל בסוף דבריו: מיהו גם במוסף יו”ט ור”ח שחלו בחול שיש להם כנף למלאכים אין אנחנו משנים הנוסח שאומרים במוסף דשבת בכל השבתות כדי להשוותה קדושה דתפלת המוספין, כי השבתות הם רבים שבכל שבוע יש שבת ואין ראוי לחלק ביניהם. עכ”ל. ובילקו”י ציין שכ”כ בהערות המהדיר שם. ולא ראיתי במהד’ שבידי (ישמח לב). ובאמת זהו חידוש מפליג לעשות חילוק שכזה בין מוסף דר”ח לשאר מוספים, דבהראשונים לא מצינו כלל מי שחילק, אלא שיש גורסים “ועמך” ויש גורסים “עם עמך” וכנ”ל. וכן נראה סברת רבנו יוסף חיים שכתב במתק לשונו דאין ראוי לחלק ביניהם ופשוט. ובפרט שבכתבי האר”י ותלמידיו לא ראינו חילוק. והנה למעשה כיון שלפני רבנו האר”י עמד נוסח “ועמך”, ולא הגיה הרח”ו בזה מידי, וגם שאר סידורים ישנים גרסי הכי, ובספר המחכים נתן טעם למנין התיבות העולה שפיר בגרסת “ועמך”, הכי גרסינן. שאלה בימי הספירה של ספירת העומר לפי הספירות למשל חסד שבחסד וכו , בסידור רשום לאחר מכן חסד שבגבורה וחסד שבתפארת , חסד שבנצח וכו , תשובה מועדים לשמחה בכתבי רבנו האר”י מובאות שתי אפשרויות כיצד מתפשטים החסדים והגבורות בגופא דז”א. הן אמת שרוב סידורי האר”י הקדומים יותר, נקטו כאפשרות הראשונה, למעט סידור רבי שבתי שהביא את ב’ השיטות. אולם מהר”ם פאפירוש בספר אור זרוע והרש”ש (נה”ש לו. ד”ה וכעד”ז) האריכו לבאר שהעיקר כשיטה השניה, וכוותיה אזלינן . ואכן כדבריך הציטוט ב”מעין הכוונות” הוא אליבא דהשיטה הראשונה, אך כיון שהכריע הרש”ש כשיטה השניה כך יש לנקוט למעשה. על סידורי הפשט אין כ”כ מה להתפלא כיון שרק העתיקו מה שעמד לפניהם בסידורים הנפוצים, או שרכשו טקסטים מוכנים להדפסה שכך היה סדור בהם. סידורים ע”ד הסוד, אף שאינם סידורי הרש”ש אך מצהירים שהולכים כשיטתו – יש לאמר דרשני. וה’ יאיר עינינו בתורתו. שאלה מה המקור לסגולה לאחוז המלח בידו בעת ספירת העומר? ראיתי שמציינים למהר”י ניניו, וכן להגר”ח פלאג’י, ולא מצאתי שם. בסידור שים שלום הרב הביא את ספר דברי שלום, וגם שם לא מצאתי. כמו כן נשמח להבין האם בכל העומר צריך להחזיק במלח, והאם צריך לקרוא את פרקי התהלים בכל לילה. תשובה שלום וברכה. עיין בספר דברי שלום מנהגי בית אל אות נב, שם כתב הרא”ש שרעבי נכד הרש”ש וז”ל: בליל א’ של ספירת העומר נוהגים ליקח כל אחד חתיכת מלח בידו בעת הספירה, וקודם אומרים סדר קרבן העומר וכן עושים גם ביום. עכ”ל. מדבריו מבואר שכל העניין הוא לאחוז בלילה הראשון. לא נתבאר בדבריו שיש לקרוא עליו פסוקים או פרקי תהלים. בקונטרס היחיאלי כתב ע”פ דברי רבי אברהם חמוי בספר דבק מא”ח, ובסידור בית הבחירה צא ע”ב, וז”ל: סגולה גדולה וסוד גדול בלילה א’ של ספירת העומר, יקח בידו מעט מלח, ויקרא עליו מזמורים: קכ”ב, קל”א, וקל”ג, ואח”כ יקרא ‘פרשת העומר’, ואח”כ יאמר תפילה זו, (להלן) ואח”כ יתן המלח בידו, ויספור העומר, וכן יעשה לכל ימי הספירה, ויזהר שלא יניח המלח על הארץ, ויהיה בידו בשעת הברכה. ואח”כ יהיה זה המלח מסוגל הרבה לעין הרע, ויועיל כמו קמיע, מומחה ופקיע. עכ”ל. בדבריו מצינו כמה תוספות: יש שהתקשו קצת בדברים אלו, שכן ע”פ דברי האר”י לא טוב שיקרא מקרא בלילה, ולכן המנהג שקוראים את פרקי התהלים בלילה הראשון בלבד, ולאחר מכן ממשיכים לספור עם המלח בידו כל ימי הספירה ללא קריאת פרקי התהלים. את התפילה מרבי אברהם חמוי יכול להמשיך לקרוא אם ירצה. כמו כן טוב שיזהר שלא יניח את המלח על הארץ כנ”ל. ביקרא דאורייתא שאלה בוקר טוב תשובה שלום וברכה שאלה שלום, רציתי לדעת בענין אמירת פיוט ׳ונתנה תוקף׳ על פי מנהג הרש״ש, שהמנהג כיום הוא לידיעתי שרוב מקובלים אין אומרים אותו. תשובה שלום וברכה החכם המאוחר ביותר את פיוטיו נהג האר”י לומר הינו רבי אלעזר הקליר, שחי כ500 שנה קודם רבי אמנון ממגנצא שעל פי המסורת הינו מחבר פיוט “ונתנה תוקף”, שחי ממש בתקופתו של רבי שלמה אבן גבירול, שאת פיוטיו לא היה נוהג האר”י לומר. למעשה, לעניות דעתי כל ההקפדה הזו אינה דווקא הוראה לציבור, אלא כדרכו רבי חיים ויטאל מגלה לנו כיצד היה נוהג האר”י בכל דבר ועניין. ופה קדוש כפיו של רבנו האר”י שעסק בכל עת בתורה ובתפילה, ולא עלה על לשונו דיבור אסור, וידע שורשי הקבלה על בוריים, דיבורו בוודאי היה פועל בעולמות העליונים, וממילא היתה קפידה יותר שידקדק בלשונו, כפי שמצינו שכאשר אדם חלילה פוגם, הפגם הוא כפי שיעורו קומתו, שאם הוא אדם גדול, הפגם הינו במקום גבוה יותר, וממילא עם צדיקים מדקדקים כחוט השערה, שכפי ערך קומתם, נותנים הם דין וחשבון על כל מעשה ותנועה שלהם. שאלה שלום וברכה לערך הסידור היקר שים שלום תשובה שלום עליכם כיוון שכב’ הזכיר את סידור תפילת חיים אציין כי נעזרתי בסידור ובספר רבות, והוא היווה בסיס ללימוד הנושא. מכל מקום למעשה ישנם שינויים רבים, אם דברים שהמחבר לא שם ליבו אליהם, ואם דברים שלמסקנה דעתי שונה. אני מתפלל שנזכה להשלים את העבודה, ולהדפיס מהדורה נוספת של הסידור בהקדם, הכוללת נוסח האר”י המקורי. בברכת התורה שלום וברכה שוב לעורך הסידור היקר שים שלום שאלה בסידור בעמ’ 82 למטה הרב ציין במעין הכוונות את הכף החיים שאומר ששמע ישראל למפרע הוא שדי ובמישור הוא חיים ולא זכיתי להבין את כוונת הדברים ? תשובה מקורו בתשב”ץ ח”ג סימן נ”ה, ושם ביאר הכוונה וז”ל: וכך פירושו כי עי”ן של שמע גדולה וכן דל”ת של אחד והסוד עד ה’ בכם וכשתסלק ע”ד משמ”ע וא”חד ישאר ש”מ כמ”ם פתוחה שהוא סוד מלכות תיתאה כי היא ידיעה יכנסו בה. ומ”ם סתומה היא סוד מלכא עילאה לא נכנס בה אדם. וכן ישאר מאחד א”ח וזהו חדוא זמינא ליה מלעילא ש”מ באמצע וא”ח בתחלה ובסוף. והסוד אנכי אשמח בה’ וגם שדי יתן לו חיים. כי ש’ שמע שהוא הקצה הראשון הוא שדי למפרע כי השי”ן המאוחרת באלפא ביתא לאות דל”ת ויו”ד היא ראשונה בשם שדי וחי”ת של אחד שהוא הקצה האחרון היא חיים במישר כלו’ ביושר הפך למפרע כי כן סדר האותיו’ באלפא ביתא ובהרבה מקומו’ יש מישר שהוא לשון יושר ארח מישר ארחא עקימא: שאלה ראיתי שינויים בין סידור שים שלום לשאר הסידורים בסדר הספירות בספירת העומר, במקום גבורה שבחסד חסד שגבורה וכו’. הדבר אמור לא רק לסידורי הפשט, אלא אף לסידורים הכוללים כוונות קצרות למתחילים. תשובה שלום וברכה. הן אמת שרוב סידורי האר”י הקדומים יותר, נקטו כאפשרות הראשונה, למעט סידור רבי שבתי שהביא את ב’ השיטות. אולם מהר”ם פאפירוש בספר אור זרוע והרש”ש (נה”ש לו. ד”ה וכעד”ז) האריכו לבאר שהעיקר כשיטה השניה, וכוותיה אזלינן . על סידורי הפשט אין כ”כ מה להתפלא כיון שרק העתיקו מה שעמד לפניהם בסידורים הנפוצים, או שרכשו טקסטים מוכנים להדפסה שכך היה סדור בהם. סידורים ע”ד הסוד, אף שאינם סידורי הרש”ש אך מצהירים שהולכים כשיטתו – יש לאמר דרשני. וה’ יאיר עינינו בתורתו. שאלה למה בשבת אומרים פיטום הקטורת והרי אין בירור ניצוצות בשבת? ואם נאמר שכן למה אומרים בסופה הרי נשארים באצילות ואין ירידת העולמות? תשובה א. ע”י פיטום הקטורת מתים הקלי’ וע”י עלינו לשבח נמשך אור מקיף לגרש הקלי’ שלא יאחזו בתפילה, וזה שייך גם בשבת. יעו’ כף החיים סימן תרכ”ב ס”ק ו. שאלה בסידור שים שלום בעמוד 591 בקדושת הכתר הנוק’ קנתה א”ל הוי”ה במילוי אז למה במנחה של שבת חוזרת וקונה א”ל הוי”ה? תשובה אעתיק לך את לשונו של הרב בינג בספר נקודות הכסף חלק ה’ עמ’ 804 בביאור הענין, וז”ל: שאלה מה ההבדל שבשים שלום יחוד אהי”ה הוי”ה זה עתיק ונוק ואילו בברכת מגן אברהם זה אבא ואימא? תשובה בתור הקדמה יש לידע כי יחוד הוי”ה ואהי”ה יהיה מיחוד ישסו”ת ועד ע”ב ס”ג דא”ק, וכפי שניתן לראות בסדר מטבע ברכה בתיבות מלך העולם. בשעה”כ כונת העמידה דרוש ב’ כתב: אלהינו – תכוין כי הוא באימא, כי כל מקום שנזכר מלת אלהינו הוא או האמא או בקו שמאלי. וכיוצא בהזה במלת אלהינו שבשמע ישראל, נתבאר על דרך זה, שאלהינו הוא באמא. ואלהינו אבותינו – תכוין באבא ובדעת המזווג לאבא ואימא. לעומת זאת היחוד בשים שלום הינו חלק מיחוד נ”ר, הנעשה כולו בפרצופי ז”א, יעויין שער הכוונות ל”ח ע”א, תורת חכם ק”כ ע”ב-קכ”א ע”א. שאלה האם חזן בחזרה צריך לכוין את כל הכוונות שבשמונה עשרה?ואם נאמר שכן אז יש נסירה ויחודים פעמיים באותו פרק זמן והרי הוא כבר עשה זאת? תשובה מענה לשאלתך נתבאר בתחילת הדרוש הראשון של חזרת המידה, והוא שבלחש התפילה בנה”י דז”א, ובחזרה היא בחג”ת דז”א, יעו”ש. ויעויין עוד בא”ח תרומה ב, עוד יוסף חי תרומה א. שאלה שלום הרב יוחנן אם אפשר בבקשה שאלה קטנה פלוני קם בחצות לומר תיקון חצות וכו’, מתי יאמר ברכות השחר וברכות התורה? תודה. תשובה שלום וברכה לדעת רבנו הרש”ש יש לברך ברכות השחר מיד בשעת חצות. בנוגע לברכות השחר ודאי אין לברך שוב בקומו. דין זה נתבאר בבית יוסף סי’ מז, שם נראה דדעת רוב ככל הראשונים שיש לברך שאלה שלום, רציתי לדעת האם יש בעיה לעיין בספרים וביאורים שנכתבו ע”י חסיד ברלנד, ובפרט ספר קבלה. וע”מ לא לבזות את המחבר הנ”ל, שנראה הגון ות”ח, אוכל לפרט בפרטי. בברכה, שמעון תשובה שלום וברכה. ברשותך אחלק את התשובה לשתי חלקים. בנוגע ללימוד מת”ח שיתכן וחלק מרבותיו אינם הגונים, כל עוד לא מצאנו פסול בתורתו, לענ”ד אין בזה בעיה. הרמב”ם (הל’ ת”ת פ”ד ה”ב) כותב שרב שאינו הולך בדרך טובה אין מתלמדים ממנו עד שובו למוטב. ניתן ללמוד מכאן שני דברים, האחד שאין להמנע מללמוד מרב שהולך בדרך טובה, ולא מצאנו חלילה פסול בתורתו, והשני שאפילו רב שחטא, לאחר שעשה תשובה ניתן לחזור וללמוד ממנו. בחלק השני אשמח לגעת בכלליות בסוגיית הרב ברלנד. ואף שקטונתי, אני חושב שחשוב שהדברים יאמרו. למעשה כאשר יוצא שם רע על אדם, חל איסור מוחלט להאמין ולקבל את הדברים. ויש בזה איסור דאורייתא של קבלת לשון הרע. ואף אם אדם אומר לך שראה בעיניו, עדיין אסור להאמין. ובפרט על תלמיד חכם, ש’מעמידין אדם על חזקתו’. כיוון שהתנאים הללו מסובכים מאוד, לא ניתן לכל אדם להכריע בזה, והדבר נתון להחלטת בית דין. אך החלטה זו עדיין לא מתירה להאמין לדברים, אלא רק לחשוש שמא יש בהם אמת. גם אם הרב ברלנד הודה בבית משפט, אין לזה שום חשיבות לעניינינו כיוון שכל החלטותיהם הבל ובחזקת שקר. בפרט במקרה הזה שמדובר ב’עסקת טיעון’, שע”פ תורתנו הקדושה זהו שם מכובס לשוחד. להאמין לדברים ניתן רק לאחר שהיה בית דין כשר שהיה מקובל על כל הצדדים. וכעת שמעתי שקם בית דין מיוחד שיושבים בו מגדולי הדור ממש, שקראו לא לעסוק בנושא כלל עד שיסיימו את הבירור. אני מציע לכל אחד שיציל את נפשו, שאם יתברר שהכל היה שקר, לא יהיה בכלל מבזי תלמידי חכמים עליהם אמרו חז”ל ‘אין רפואה למכתו’. חלילה. ושומע לנו ישכון בטח. בהצלחה רבה. שאלה האם יש לומר ‘כל נדרי’ בקמץ חטוף או בקמץ רחב? תשובה שלום וברכה. שאלה זו הינה שאלה בדקדוק הארמי, ורבותינו המקובלים לא גילו דעתם בזה [למעט רבי מנחם די לונזאנו, אך מחכמת הדקדוק ולא מחכמת הסוד]. אינני בקיא דיו בתורת הדקדוק על מנת להכריע בשאלות מעין אלו, אך ראיתי שהסידורים המדוייקים כתבו בקמץ חטוף, עיין מחזורי איש מצליח ועוד יוסף חי, ובמחזור שים שלום סמכתי עליהם. לעומת זאת ראיתי שדעת הרב בן ציון מוצפי שליט”א לומר ‘כל’ בקמץ רחב, ושכן מנהג העיראקים וחלק מבני המערב (מרוקו) ועוד עדות. ועיין עוד מה שהאריך בזה במאמר בספר ויען שמואל חלק כ’ עמ’ תכו. שאלה שלום הייתי מעוניין לקפוץ אליכם פיזית. לקנות מוצר האם יש לכם חנות ביד בנימין? תשובה שלום וברכה אפשר בשמחה להגיע לישיבת תורת החיים ברחוב הנחלים ביד בנימין, אפשר לרכוש בארון הספרים בפינת הקפה. בברכת התורה ב”ה רשימת מוקדי מכירה ברחבי הארץ כאן שאלה מובא בספרים בשם האריז”ל שלעתיד לבוא תהיה ההלכה כבית שמאי. תשובה שלום וברכה מאידך הדבר לא מפורש בכתבי רבנו האר”י, ויש שפקפקו בזה, עיין מאמרו של הרב ישראל דנדרוביץ כאן. ועל דברים מעין אלו כבר כתב הרמב”ם (מלכים פי”ב ה”ב) וכל אלו הדברים וכיוצא בהן – לא ידע האדם היאך יהיו עד שיהיו. בברכה שאלה כבוד הרב שלום, 1. האם מותר למחוק שגיאות בסידור באמצעות עפרון? כולל שמות קדש כדוג’ ראשי העמודים השגויים? בתודה מראש תשובה שלום שמעון ותודה על השאלה החשובה. דעת הש”ך (סי’ רע”ו סקי”ב) שמותר למחוק שם שנכתב שלא בקדושה לצורך תיקון. אך דעת הפרי חדש שיש בזה איסור דאורייתא. והאריך בזה בשו”ת רעק”א (תנינא סי’ ט”ו), והעלה להחמיר. ובשו”ת יביע אומר העלה שאין להקל כי אם בצירוף ספק נוסף [כגון מחיקת שמות קודש במסך מחשב]. למעשה אין להקל למחוק את השמות הללו אף שלא נכתבו בקדושה [כיוון שהסידור מודפס ע”ע מכונה ולא ע”י אדם], ואפילו על מנת לתקן. אך בכיסוי השמות אין איסור כלל, ולכן ניתן לכתחילה להדפיס דף חדש ולהדביק מעל הדף עם הטעויות. בוחן כליות יצילנו משגיאות. בברכת התורה שאלה לכבוד הרב, השלום והברכה. תשובה שלום וברכה כידוע, כדי לסבר את האוזן במושגים שהם מעבר לבינתנו, השתמשו מעבירי השמועה במושגים גשמיים, ואף הקבילו את המושגים הקבליים לאברי האדם הגשמי. דבר זה מצינו כבר בתורה, אשר משתמשת במושגים אלו, כגון עיני ה’, יד ה’, וישמע ה’, וכו’. וזהו מה שאמרו חכמים ‘דברה תורה כלשון בני אדם’. (עיין רמב”ם יסודי התורה פ”א ה”ח). בתחילת שער ההקדמות (ה ע”א) מאריך מהרח”ו לבאר כי חלילה לטעות ולייחס גשמיות למעלה, כי אין למעלה גוף ודמות הגוף והכל בא לשכך את האוזן וכנ”ל, ואין שם כי אם אורות דקים בתכלית הרוחניות. הבן איש חי בספר דעת ותבונה כותב שגם אורות אלו, אין הכוונה לאור כפי שאנו מכירים, והשימוש במושג זה גם הוא בא לשכך ולסבר האוזן, ובחרו המקובלים להשתמש בו בהיותו הדבר הרוחני ביותר בו יש השגה. אך החושב שבאמת ישנם אורות פיזיים הרי זו הגשמה. בגלל השימוש במושגים אלו חששו המקובלים להגשמה חלילה קרב הלומדים, וכן כיוון שישנם בחינות של זכר ונקבה וכו’, חששו כי העיסוק במושגים אלו יביא לצעירים שאינם נשואים הרהורים שאינם ראויים. לכן התנו מספר תנאים ללימוד הקבלה. בהתייחס לשאלתך, הש”ך (יו”ד סי’ רמו) כתב שיש שכתבו לא ללמוד קבלה עד שיהא בן ארבעים שנה. בפועל יש המלמדים גם קודם החתונה, ונלענ”ד שהכל לפי מה שהוא אדם, ולכן נראה שנכון להפנות שאלה זו לרב המלמד, שמכיר את הנפשות הפועלות שיורה דעתו. ובכ”א אין ללמוד לבד. בברכת התורה שאלה שלום וברכה הרב יוחנן. אם אפשר בבקשה שאלה קטנה ברשותך. אלירן תשובה שלום וברכה אדם שישן וקם לתיקון חצות, ובירך ברכות השחר וברכות התורה, ושוב חזר לישון, פסק הרב עובדיה יוסף ביביע אומר (ח”ח או”ח סי’ ה) שיחזור לברך כשקם שנית משנתו, שאלה לכת”ר שליט”א תשובה שלום עמיחי שאלה לכבוד הרב. בתפילות שבת אנו אומרים “חמדת ימים אותו קראת” – היכן מצינו שקרא הקב”ה לשבת ‘חמדת ימים’? תשובה עיין ספר הפרדס לרש”י סי’ ג וז”ל: ובבית יוסף (או”ח סי’ רפא) כתב בשם שבולי הלקט: אך מנהג הספדים בכל אתר שלא לפסק כדעת הרב מאיר ציר נאמן. בברכת התורה שאלה האר”י כותב לומר נוסח ‘ישתבח ויתפאר’ וכו’ בעת שהחזן אומר ברכו. האם נכון לאמרו? תשובה בעוד שהש”צ אומר ברכו יאמרו כל הקהל בלחש ישתבח ויתפאר שמו של ממ”ה כו’ ככתוב בסידור (שעה”כ נא ע”ב, וכעי”ז בפע”ח שער ק”ש פ”א). מקורו בסידור רע”ג, ובתשובת הרא”ש (כלל ד’ סי’ יט) והעתיק דבריו בטור (סי’ נז) ונזכר במחזור ויטרי, ובאבודרהם, ובתשובת מהרש”ל (סי’ סד) וברמ”א (סי’ נז סע’ א בהגה) וסודר למעשה בסידור חמדת ישראל (עמ’ צב בנד”מ). ובכה”ח סופר (סי’ נז ס”ק ו) הביא משם האר”י לאמרו, ועוד הביא שחששו לב’ עניינים. א. כתבו הלבוש (שם סע’ ב) ומג”א (שם ס”ק ג) ובאר היטב (שם) ומשנ”ב (ס”ק ה), דיש לו לומר ‘ישתבח ויתפאר’ וכו’ דווקא אם מאריך החזן, אך אם מקצר, כיון שיש לו לשמוע חיתוך המילות מן החזן, ישתוק. וכ”פ הדרך חיים, שאם איננו מאריך, עדיף שלא יאמר כלל נוסח זה. וכעי”ז כתב בליקוטי מהרי”ח (סו”ס חצי קדיש וברכו). ב. בספר פתח הדביר (אות ג) בשם הרב מנחת אהרן (כלל יב סי’ לד) ובשם המשנת חסידים, שליבו מגמגם בזה משום חשש הפסק, ולכן נמנע מלאמרו בשחרית, אך בערבית שאין בו חשש הפסק עונה. וסיים הכה”ח סופר שלא נזכר בסידורי הרש”ש, ושמנהג בית אל שלא לאמרו כלל. מיהו, כיון שלא הובאו חששות אלו בראשונים [אלא שיש שלא גרסו הנוסח, מהם רס”ג ורמב”ם], ולא מצינו גם באחרונים מי שאסר בסכינא חריפא לאמרו, ומשום שהאר”י גילה דעתו בפירוש שיש לאמרו, וי”א שאפילו בברכות החמורות, לא אמרינן ספקם לקולא כנגד רבנו האר”י כנז’ בספרי הרב חיד”א ורבנו יוסף חיים מס’ פעמים, ק”ו בנידו”ד. שאלה שלום וברכה. בסעודות שבת לאחר פיוט ‘אזמר בשבחין’ ישנה תפילה, ומקורה בשער הכוונות. בתפילה זו ישנה בקשה על המזונות, אך אסור לשאול צרכיו בשבת? תשובה אמנם תפילה זו נזכרה בשער הכוונות, אך מהרח”ו כתב “ונלע”ד שאינו משם מורי ז”ל”. המורם מכל האמור, טוב להמנע מלומר קטע זה מהתפילה בשבת, והאומר אין מזניחים אותו, שיש לו על מי לסמוך. שאלה ראשית, יישר כוח על סדרת הסידור והחוברות ‘שים שלום’. ניכרת עבודתכם הרבה. שנית, רציתי להעיר כי כת”ר כתב בחוברת ‘שים שלום’ ט”ו בשבט בהקדמה פרט או שניים לא מדויקים. תשובה שלום עליכם. מכל טענתי עדיין במקומה עומדת, שאין זה מחזק את הסוברים שבשל כך חיבר רבנו יוסף חיים את לשון חכמים, דהיה לו לחבר תפילות אחרות שחיבר בעל חמדת ימים, כגון יהי רצון קודם תפילת מנחה דערב שבת קודש. ואף שהגר”מ אליהו זי”ע אמר כן, מדעתו הרחבה אמר, ואין לזה כל הכרח. לדברי הרב פתיה כבר התייחסנו, דקיימא לן דברי חלומות וכו’, וכפי שהכריע הגר”ע יוסף זי”ע בנידו”ד. הרב סלמן מוצפי כידוע נמנע מלומר תפילות אלו מחמת הספק, שלא ידוע מקורם. אך כיבד מאוד את הספר, והיה לומד בו תדיר, כעדות בנו הגאון רבי בן ציון מוצפי. יישר כח, ושוב תודה שהארת עיני בדבר ה’לשם יחוד’ לשמו”ת. הכו”ח לכבוד התורה ולומדיה שיר שלום יוחנן ס”ט מה שכתבתם לגבי הטענה ש”בשל כך חיבר רבנו יוסף חיים את לשון חכמים”, ש”אף שהגר”מ אליהו זי”ע אמר כן, מדעתו הרחבה אמר, ואין לזה כל הכרח” – עי’ בקונטרס חמדת יוסף להרב י”ח מזרחי, שמובאת שם הסכמת הרב אליהו וכתוב שם שזו קבלה על-פה מזקני חכמי בבל, ובעמ’ 48 מביא שם שגם הרב יעקב הלל והרב יוסף עזרא זליכה אמרו שקיבלו כן מהזקנים. שלום אריאל. אני מעתיק לך מה שכתב הרה”ג משה צוריאל שליט”א בהקדמתו לספר חמדת ימים: [א] גדול עולם, המפורסם ר’ יוסף חיים מבבל (מחבר “בן איש חי”, ושם שנה א’, פרשת נצבים) הוא מביא תיקון מסויים הנ”ל של “אמת ליעקב” כתמורה לטבילה, וכותב שהעתיק זאת מהספר הנ”ל “אמת ליעקב” של המקובל המפורסם ר’ יעקב שאלתיאל נינייו, אשר אף הוא (בדף קיז) מביא תיקון זה בשמו של “חמדת ימים”. ודאי כי העובדא ש”בן איש חי” מעתיק לתיקון זה, ביודעו שהוא יצא מתחת עטו של חמ”י, מוכיחה שהוא סבור שהוא בר סמכא גם בעניני “קבלה”. כיון שיצאו עוררים לטעון בדיה מוטעית ש”בן איש חי” התנגד לחמ”י, נרחיב על כך הדיבור, כדלהלן. [ב] “בן איש חי” מציין בספרו (שנה א’, פרשת וישב, הלכות חנוכה, פסקא כד) להשתמש ב”חמדת ימים” לענין לימוד נס יהודית. מה שבשום אופן לא היה עושה אילו ח”ו זה היה ספר פסול. בדורנו [גם אחרי שיצאו לאור ב’ כרכים ראשונים של מהדורתנו של “חמדת ימים”, בשנת תשס”ג, עם פירוט ארבעים ותשעה צדיקים שהחזיקו מ”חמדת ימים”], העזו כמה צעירים להדפיס חוברת ולהשמיץ ח”ו את שמו של המחבר כאילו נמשך אחרי “שבתאות” והסבירו ש”בן איש חי” מתנגד לספר. לכן מצוה לפרט כאן דיחוי מוחלט לטעויותיהם. הנה חוץ משתי המובאות הנ”ל, עוד בששה מקומות מצאנו ש”בן איש חי” מביא דברי חמ”י לעניני הלכה, כלומר מסכים לדבריו. פשוט הדבר לכל בר דעת שאילו היה סבור שהוא נגוע בשבתאות, אזי הוא רשע ובודאי אין להזכיר מתורתו! [ג] שו”ת רב פעלים, ח”ב או”ח סי’ לח, ד”ה וע”ד השאלה השניה. על שבנוסח המובא בחמ”י כתוב לומר ביוה”כ “כתבנו בספר זכיות” והמחבר מעדיף נוסח אחר שכתב רש”ש. והדבר נתפרש עוד יותר בדבריו שנעתקו והובאו בשו”ת זבחי צדק החדשות (שו”ת של רבי עבדאללה סומך, רבו של “בן איש חי”, מהד’ מכון אור המזרח, שנת תשמ”א, סי’ קנד), תשובה ארוכה של “בן איש חי” בענין זה, ללא שמזכיר שום גנאי למחבר חמ”י, לא פה ולא שם. [ד] בשו”ת ברב פעלים, ח”ב או”ח סי’ סא, ד”ה ואחרי. הדיון על טבילת בעל קרי בעצם יום הכפורים, מעתיק כל דברי חמ”י, ללא שום ביקורת או הסתייגות מדבריו. ועוד מסיים “ולא ידעתי מה היתה החרדה שלו על הספר וכו'” עכ”ל [ה] בשו”ת רב פעלים, ח”ב יורה דעה, סי’ ל”ב ד”ה ומצאתי וכו’. מביא דברי חמ”י ולא מסתייג ממנו. [ו] שו”ת רב פעלים, ח”ב בסוף הספר, חלק “סוד ישרים” סי’ א’ ד”ה הנה כי כן וכו’. מביא סיוע מדברי חמ”י בענין עשיית מלאכה באסרו חג, ובאמת לא היה לו בתשובה זו שום צורך להביא את דברי חמ”י, כי כבר כתב שם סיוע מדברי ספר הקדמון “תורת חיים” (נדפס שנת תפ”ב). אלא לאו שחשב אותו חמ”י כ”תנא דמסייע”. כל שכן שלא ראה בו שום גנאי. [ז] שו”ת רב פעלים, ח”ג, או”ח סי’ ל”ח ד”ה ועל השאלה השניה בענין הבשמים, הביא לדברי חמ”י, שהוזכרו ע”י מהר”ח פאלאג’י, ולא דילג עליהם ולא העיר שום הערה לגנאי. ויש דבר אחד בלבד ש”בן איש חי” מזכיר שאיננו מסכים עמו, אבל בודאי איננו פוסל אותו מחבר, והוא בספר “בן איש חי”, ש”א פרשת וילך, סעיף יג, כדלהלן: [ח] הגאון הדיין המצויין, חבר בית הדין הגדול לערעורים בירושלים, הרב שלמה בן-שמעון, אמר לי ראיה נוספת להסתמכותו של “בן איש חי” על דברי “חמדת ימים” (וגם כתב דבר זה ב”הסכמה” שהעניק בחסדו למהדורה זו של הספר). בענין אמירת פסוק “והוא רחום” לפני תפילת ערבית של יום כיפור, כותב “בן איש חי” (“בן איש חי”, וילך, פסקא יג): “ואין לסמוך בדבר זה על ספר חמדת ימים, ביום הקדוש הזה שהוא חמדת הימים של כל השנה” עכ”ל. והנה ממה שבירר דיבורו “בדבר זה” משמע כי אך ורק כאן בלבד אין לסמוך, אבל כללית יש ודאי לסמוך על דבריו של חמ”י. [הערת המלקט הנוכחי: הנה “בן איש חי” הסתמך על דברי הזוהר (ח”ב דף קל”ה) ועשה קל וחמר מענין שבת. אבל באמת הרבה ראשונים אמרו שיש לומר אז “והוא רחום”, הרי הם סידור רב עמרם גאון, וכן כתב הטור (סי’ תרי”ט) וכן הוא בספר המנהיג (סי’ נ”ו) ובשו”ת לב חיים (פלאג’י) ח”ב סוף סי’ קסב, ועוד. כל אלו העתקתי מדברי המגיה ל”זבחי צדק החדשות” הנ”ל סוף דף רע”ג. ובכן אין להתלונן על “חמדת ימים” במה שפסק, כי “בן איש חי” חידש דבר זה מעצמו]. האם לסמוך על “חמדת ימים” לומר בקשות ותפילות שחידש? נעבור עכשיו לטענה מסוג אחר. הגאון ר’ יעקב משה הלל, ראש ישיבת אהבת שלום, כותב על “בן איש חי” שחיבר תפילה להשגת פרנסה “ומסתמא שכוונתו בתיקון אותה תפילה, כדי שלא יזדקקו לתפילת ה”חמדת ימים”, וכפי שקבלתי על פה מזקני חכמי בבל, שכן היתה עיקר כוונתו בחיבור ספרו “לשון חכמים”, והדומים לו [שלא ישתמשו יותר בתפילות שניסח “חמדת ימים”] עכ”ל. (כתב עת “מקבציאל” גליון כ”ג, עמ’ רכו). ויש לתמוה על דבריו. ראשית, אם אין שום גילוי מילתא בדברי “בן איש חי” עצמו, הא כיצד נסמוך על דברים בעל פה מזקנים וחכמים עלומי שם? ולכאורה הם חיו זמן רב אחרי פטירת “בן איש חי” (שנת תרס”ט, לפני קרוב למאה שנה) ואפשר ששמעו זאת בילדותם, או ששמעו “עד מפי עד” ולאו דסמכא. ובנוסף לכך, שמא הם הושפעו מדברי הרב יהודה פתייה (אף הוא מבבל) ולא דיברו אלא מהרהורי לבם, מתוך דיעה קדומה נגד הספר? ועוד, אם דעתו הרמה של בא”ח נגד פיוטי חמ”י, כיצד כתב מחבר “בן איש חי” (דבריו הובאו בשו”ת זבחי צדק החדשות, סי’ קנ”ד) את המשפט “ולכן בסידורים הנדפסים הלכו בעקבותיו, שכן דרכם על הרוב” עכ”ל, ולא הזכיר שם שום מלת ביקורת על כך? והנה (שם, בסי’ קנ, דף רסט בנדפס) כתב ורשם הרב סומך (רבו של “בן איש חי”) מנהגי בית מדרשו, ומציין שלפני הוצאת ספר תורה ביום הכיפורים “אומר החזן יהי רצון הכתוב בסידורים”, ויש שאומר אותו הקהל בלחש” עכ”ל. תפילה יפה זו (הנמצאת בהרבה סידורים של התקופה) היא הנמסרת לנו ע”י “חמדת ימים” (כרך ימים נוראים, במהדורתנו בעמ’ 364). והייתכן לומר ש”בן איש חי” (שהיה מבית מדרשו של הרב סומך והשתתף בתפילותיהם) התנגד לכך, ולא העיר אזני מורו ורבו למנוע זאת? וקושיא יותר חזקה היא שאם אמנם רבנו “בן איש חי” חשב לנסח תפילות חילופיות לבקשותיו של חמ”י, למה זה מצאנו שבהרבה מהם לא יצר שום תחליף? נביא כאן שמונה דוגמאות. בכרך על שבת, תפילה לפני שנים מקרא ואחד תרגום (מהדורתנו, דף 86) ובספר “לשון חכמים” חסר תחליף. תפילה לפני מנחה של ערב שבת (מהדורתנו דף 134) ו”לשון חכמים” לא ניסח בזה כלום. תפילה לפני קריאת שיר השירים (דף 169) ובא”ח לא ניסח. ובכרך על ימים נוראים, תפילה לפני הוצאת ספר תורה במנחה של יום כיפור (דף 407) ובא”ח לא ניסח בזה. וכן תפילה לפני תפילת נעילה (עמ’ 414-415) ובודאי הרבה מאד נהגו לאומרה, אבל בא”ח לא ניסח בזה כלום. וכן בכרך על מועדים, תפילה לפני תענית בערב ראש חדש ניסן, ותפילה להיאמר בכל י”ב יום בתחילת ניסן, אחר קריאת פ’ הנשיאים, וכן תפילה להיאמר בערב חג סוכות. בכל אלו בא”ח לא הציע שום תחליף. והא כיצד יאמרו הזקנים שבא בכוונה תחילה לעקור תפילותיו של חמ”י? הרי זה מופרך מתוכו. אלא לגבי טענת הגאון ראש הישיבה הנ”ל, “גברא קא חזינא, תיובתא לא קא חזינא” (ב”מ טז ע”א). ופשוט וברור הדבר שמחבר “בן איש חי” סמך על דברי חמ”י גם לעניני התפילות. ובעת כתיבת דברים אלו שאלתי פיו של ראש ישיבת “בני ציון” הרב בן ציון מוצפי, בנו של המקובל הוותיק והמפורסם ר’ סלמן מוצפי זצ”ל, מזקני חכמי בבל, מה אמר אביו? וענה כי אביו היה לומד בכל חג בספר “חמדת ימים”, ולא קבל לדברי הר”י פתייה. ומה שאביו נמנע מלומר בחגים את הבקשות שבספר חמ”י, זה מפני שאין להוסיף בקשות על מה שחז”ל מסרו לנו. ועוד אמר כי רוב חכמי בבל המשיכו ללמוד בחמ”י גם אחרי דברי הרב פתייה זצ”ל. וראוי להוסיף עוד גילוי מילתא. “בן איש חי” מציע סגולה בעת צרה, לומר “נשמת כל חי” “ויועיל לו וכמ”ש בשם רבי יהודה החסיד” (שנה ב’, תולדות, סעיף ג). בכל הספרים שיש בידינו מר”י החסיד, לא מופיעה סגולה זו. ובכן מי הם אלו שבא”ח סמך עליהם במסורת שהביאו? איננו כי אם “חמדת ימים” בכרך ראש חדש (סגולות שבסוף הכרך, דף?). הרי שסמך עליו. שאלה הרב, מאיזה גיל אפשר לקחת ילדים לבית הכנסת? מסופקים כיצד לאזן בין חינוך הילדים מחד, ושלא להפריע חס וחלילה למתפללים מאידך תשובה אצטט כאן את דברי השל”ה הקדוש (של”ה, מסכת תמיד נר מצווה עו, והביאו מ”ב צח, ג) בשם מהר”ם די לונזאנו, ישמע חכם יוסף לקח. שיחת ילדים בבית הכנסת איסור גדול. והנה אעתיק דברי מוסר שמצאתי בספר נקרא דרך חיים (למהר”ם די לונזאנו) דף ע’, וזה לשונו: גרסינן בריש מסכת חגיגה (ג א), דרש רבי אלעזר בן עזריה, ‘הקהל את העם האנשים והנשים והטף’ (דברים לא, יב), אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין, כדי ליתן שכר למביאיהן. וכתבו שם בתוספות (ד”ה כדי): ועל זה סמכו להביא קטנים לבית הכנסת, עד כאן. אמר מנחם, בזמן הזה יש טף בא לבית הכנסת לתת עונש למביאיהן, לפי שהוא בא לחלל קדושת בית אלהינו, ולשחוק בו כברחובות קריה, יקומו לצחק זה עם זה, זה מצחק עם זה, וזה מכה את זה, זה מרנן וזה בוכה, זה מדבר וזה צועק, זה רץ אילך וזה רץ אילך, רץ לקראת רץ ירוץ. ויש אשר יעשה צרכיו בבית הכנסת, ואז יאמרו מים מים, ויש אשר יתן אביו בידו ספר והוא ישליכו לארץ, או יקרעהו לשנים עשר קרעים. סוף דבר, מקול שטטתם כוונת המתפללים נפסדת, ונמצא שם שמים מתחלל. שאלה היכן יש לומר את הפסוק המתחיל באות הראשונה של שמו ומסיים באות האחרונה? ראיתי שינויים בין הסידורים היכן יש לומר את הפסוק. מה למעשה? תשובה עיין סידור עוד יוסף חי, וכן אנן אבתריה בסידור שים שלום, לומר יהיו לרצון אחר ‘עשה למען’, ולאחריו לסדר כל התחנונים, כגון תפילת רב ופסוק המתחיל ומסתיים באותיות שמו, ולאחריו לחזור על פסוק ‘יהיו לרצון’ ועושה שלום. והוא מיוסד ע”פ מ”ש הרב בא”ח (בשלח כג) בשם חסד לאלפים וז”ל:
לפי הבנתי זאת טעות הרי רשום בכמה וכמה מקומות וכמה רבנים שאמרו וגם במעין כוונות בסידור עצמו כתיב יכוון להמשיך מגבורה שבחסד דדכורא לגבורה שבחסד דנוקבא ולא כתיב מחסד שבגבורה דדכורא לחסד שבגבורה דנוקבא כמו שכתוב בדף עצמו בסידור
אפשרות א’: בשבוע א’ מתפשטים בזרוע ימין (חסד), בשבוע שני בזרוע שמאל (גבורה) וכו’, כך שלאפשרות זאת נמנה את הימים חסד שבחסד, גבורה שבחסד, וכו’.
אפשרות ב’: בשבוע א’ מתפשט החסד בכל קומת ז”א, כלומר ביום א’ חסד שבחסד, יום ב’ חסד שבגבורה, וכו’. ובשבוע שני הגבורה וכו’.
כתיבת תגובה
כתיבת תגובה
דבר ראשון תודה רבה על הסידור הנפלא שהוצאתם לאור . ברוך השם משמש אותי ואני מאושר ומודה לשם .
אשמח לקבל המלצה על סוג הקשירה פתילת תכלת בטלית בית יוסף .
תודה רבה
אליהו
את הציצית מומלץ לקשור ע”פ שיטת האר”י
עיין בבן איש חי שנה א’ פרשת לך לך הלכה א.
עיין גם כאן.
בברכה
כתיבת תגובה
מאיפה המקור שלא לאומרו והאם יש איזה עניין בזה?
והאם יש עניין דייקא שלא לאומרו?
תודה
כמדומני שפיוט זה נהוג יותר בקרב מקהלות האשכנזים, וכשמדברים על מנהג בית אל וכדו’, בדרך כלל מדובר על ספרדים, כך שאין מכך שום ראיה.
לגופו של עניין, לא ראיתי שהאר”י התייחס ספציפית לפיוט הזה, אך בשעה”כ (נא ע”א) כתב וז”ל:
אמר לי מורי ז”ל בענין הפזמוני’ והפיוטים שתקנו האחרוני’ דע לך כי מורז”ל לא היה אומר שום פזמון ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו האחרונים כגון ר’ שלמה בן גבירל וכיוצא לפי שאלו האחרונים לא ידעו דרכי הקבלה ואינם יודעים מה שאומרים וטועים בס’ דבורם בלי ידיעה כלל ובפרט פזמון יגדל אלקים חי כו’ וכן ודוי אשמנו באומר ובפועל כו’ וכן ביום הכפורים לא היה אומר ודוי של רבינו נסים ור’ שם טוב ן’ אדרוטל ור’ יצחק בן ישראל שתקנו כל אחד ודוי בערבית ושחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה לא היה אומר אותם כלל אבל היה אומר התפלות והבקשות ופזמונים שתקנו הראשונים כמו תפלת ר”ע ע”ה ותפלת ר”א בן ערך ותפלת רבי נחוניא בן הקנה ע”ה וכן היה אומר כל הפיוטים ופזמונים שתיקן ר”א הקליר הלא המה במחזור האשכנזים לפי שכל אלו הראשונים תקנו דבריהם עפ”י חכמת האמת והיו יודעים מה שתקנו ואף גם אם הם באמצע ברכות יוצר היה אומרם לפי שהם היו תנאים והיו יודעים מה היו מתקנים וכל דבריהם היו מיוסדים על פי האמת.
מאידך, ישנם שמייחסים את הפיוט דווקא לרבי אלעזר הקליר עצמו או לפייטן אחר מתקופתו, וא”כ יתכן מאוד שהיה האר”י נוהג לאמרו, בפרט לאור העובדה שהיה מתפלל בימים הנוראים עם בני אשכנז.
אולם אנו, שפינו אינו קדוש כ”כ, ועסוק גם בענייני עולם הזה, ולעיתים עולים בו גם דברים שאינם מדוקדקים כ”כ, ממילא אינו פועל כפי שפועל דיבורו של רבנו האר”י, וממילא פחות שייכת כל הקפידא הזו. והדברים אמורים גם על פיוט יגדל אלקים חי, וקל וחומר על פיוט זה שיש ספק אם דברי האר”י אמורים לגביו.
אמנם מי שכל דרכיו ע”פ דברי האר”י והמקובלים ונהג שלא לומר הפיוטים הללו, כמובן שימשיך בדרכו, אך מי שקשה לו הדבר אינו חייב להפסיק, וודאי שאין לעורר מחלוקת על כך.
בברכת גמר טוב
כתיבת תגובה
נהנתי מאוד מהסידור הנפלא ומהסדר וממעיו נכונות
רק שאלה אחת לא זכיתי להבין לצערי כתבתם שיש גם את נוסח האר״י מסידור רפ״ד בתוך הסידור משולב או בהגהות
אך לצערי לא זכיתי לראות איפה הם אותם נוסחאות מסידור רפ״ד או תיקוני לשון שוודאי זהו נוסח האר״י האמיתי כידוע ליודעים וראה גם סידור וספר תפילת חיים ובהסכמות להנ״ל והקדמת הגר״י הלל לספר חמדת ישראל למהרש״ו ועוד
אשמח שתאירו את עיני
תודה רבה וחזק וברוך
נתן סופר
ככל הנראה הנך אוחז בידך את הסידור במהדורתו הראשונה משנת ה’תשע”ז.
מאז ב”ה זכיתי לערוך מחזורים לראש השנה יום הכיפורים וסוכות, וכן סדר סליחות.
במהדורה הראשונה שולבו הגהות בודדות שאינם מצויות בסידורים הרגילים ע”פ הגהות האר”י בשער הכוונות (לדוג’ אף מכיפת הירדן כל שהיא, נוסח זה אינו מופיע בסידורים המצויים), אך רוב הנוסח הינו נוסח ע”מ קלאסי.
מאז הוצאת המהדורה הראשונה התחדשו לי הרבה עניינים בנוסחאות התפילה וכן בכוונותיה, וביניהם גם נוסחאות סידור רפ”ד. ב”ה הדברים מסוכמים באופן מסודר.
בכרכים של יום הכיפורים וסוכות שיצאו ממש לאחרונה ניתן לראות באופן ברור את שינויי הנוסח (יעויין גם בהסכמת הרב תדהר אלון שליט”א).
שמחתי על תשובתך כמוצא שלל רב כי האמת אני יודע מכמה וכמה אנשים שמצפים ומשתוקקים שיצא סידור בנוסח האר״י האמיתי
שעד היום לצערנו לא זכינו לדבר כזה חוץ מסידור תפילת חיים שאין בנמצא להשיג לכול דורש ומבקש
וידוע לי מקרוב שגם הגר״י הלל ר״י אהבת שלום יש ברצונו להוציא סידור כזה לאור רק שאין ידוע מתי זה יצא לאור מכמה סיבות
אז אדרבא אשמח שיצא כזה סידור לאור ובוודאי שאקנה ואתפלל בסידור כזה בס״ד
רק רציתי לעורר אולי כבודו כבר יודע אבל בכל זאת בקצרה כידוע מהרח״ו לא קיבל את סדר ונוסח ברכות השחר מהאר״י רק יש מרגלית אחת שלצערי גם שום סידור לא הביא את זה וזה בנוגע לברכת מלביש ערומים שלדעת מהרח״ו יש לברך המלביש ערומים בה׳ יתרה כמובא בחמדת ישראל הוצאת אהבת שלום עמוד ט׳ מהמרש״ו שכך מעיד על אביו וכך גם כתב רבי חיים הכהן בסידורו וכן דעת רבי יעקב צמח בזר זהב והשדי חמד והיפה ללב והרב דמשק אליעזר וספר תפלה לדוד ועוד ולעניות דעתי יש להחזיר עטרה ליושנה שהרי מי לנו גדול כ מהרח״ו שהוא שני להאר׳י כידוע ועליו סמך האר״י ובפרט כאן שגם לפי הפשט והדקדוק יש צרוך לזה עין יפה ללב הנדמ״ח מכון הכתר סימן מו׳
לסיום חזק וברוך לך בכחך זה וכו׳ וכידוע שיש עוד שינוים כמו דעה בינה והשכל או לדעת מהרש״ו חכמה ובינה דעה והשכל ובטח שלא חכמה בינה ודעת כמו שחשבו
ולמשומדים וכו׳ מכניע זדים ועוד ושוב חזק וברוך נתן סופרכתיבת תגובה
כתיבת תגובה
אשמח להבין את טעם השינוי.
בברכה
בכתבי רבנו האר”י מובאות שתי אפשרויות כיצד מתפשטים החסדים והגבורות בגופא דז”א.
אפשרות א’: בשבוע א’ מתפשטים בזרוע ימין (חסד), בשבוע שני בזרוע שמאל (גבורה) וכו’, כך שלאפשרות זאת נמנה את הימים חסד שבחסד, גבורה שבחסד, וכו’.
אפשרות ב’: בשבוע א’ מתפשט החסד בכל קומת ז”א, כלומר ביום א’ חסד שבחסד, יום ב’ חסד שבגבורה, וכו’. ובשבוע שני הגבורה וכו’.
כתיבת תגובה
כתיבת תגובה
הנה למדנו בכל מקום שהז”א נקרא אל הוי”ה, והנוק’ נקרא אל אדנ”י. אמנם עתה בשבת קודש שנמשכים לז”א ואליה (לנוק’) הארות לעליות גדולות, אזי הם קונים שמות נוספים, כדרך שמצינו לעיל בתיבת נתתו בעמידת שחרית דשבת קודש (שעה”כ דף ע”ג ע”ג) שנתמלא שם אל אדנ”י שלה ונעשה אלף למד, אלף למד דלת נון יוד, וכן בלחש דמוסף (כנז’ בשעה”כ דףע”ג ע”ד) מקבלת בעליתה שם חדש והוא אל הוי”ה פשוט, ואח”כ בתיבת אי”ה דכתר דמוסף (ראה שעה”כ דף ע”ד ע”א) שעלתה למקום חב”ד חג”ת דאו”א עילאין מתמלא שמה שקיבלה ונעשית שם אל הוי”ה מלא באלפין.
ועתה מלמדנו רבנו, שבתפילת הלחש דמנחת שבת קודש עולה הז”א עד נה”י דדיקנא, ואז מקבל הוא שם אל שד”י, והנוק’ שעולה גם היא מכח עלייתו עד אבא מקבלת מהז”א עצמו את שמו שהוא שם אל הוי”ה, שעד עתה קיבלה מכח עלייתה שמות נוספים כנזכר, ועתהמקבלת את השם אל הוי”ה מהז”א עצמו… וכו’ עיי”ש באורך.
כתיבת תגובה
כתיבת תגובה
כתיבת תגובה
חוזר לישון, וקם שוב בעלות השחר על מנת לחבר לילה ויום בלימוד התורה.
בחצות יגיד את כולם? ובעלות השחר שוב פעם?
או בחצות יאמר ב. השחר, ובעלות השחר ב. התורה?
אלירן.
אך בנוגע לברכות התורה יש להסתפק אם המברך בחצות צריך לברך שוב בשחר.
במקרה כזה ברכות התורה פעמיים, וכן העלה להלכה הגר”ע יוסף בשו”ת יבי”א
ח”ח או”ח סי’ ה.
אלא שהביא שם הגרע”י את דברי השלמי ציבור בשם הרש”ש, שאין לברך במקרה זה,
דהוי כישן ביום. [ובאמת גם בזה נחלקו הראשונים, ורבים סוברים דאף לאחר
שנת יום מברך].
למעשה נראה לי שהטוב ביותר:
א. שיכוין שלא לפטור בברכות התורה בשעת חצות כי אם את מה שלומד עד שישוב
לשנתו בלבד, ואז יוכל לשוב ולברך בבוקר.
ב. אם בוחר שלא לברך, יכוין לצאת ידי חובה בברכת “אהבת עולם”, ובנוגע
לתחילת התפילה יש לסמוך שאינם חייבים בברכות התורה משום שהם דרך בקשה
וריצוי, וכפי שנתבאר בסו”ס מו בב”י.
כתיבת תגובה
במקרה הזה, יתכן שאותו רב טועה בבחירת רבותיו, ויתכן שהוא יודע דברים שאתה לא יודע. בכל אופן הדבר לא פוסל אותו ואת תורתו חלילה.
אמנם מעולם לא ראיתיו ולא למדתי ממנו, וכן איני נמנה על חסידיו, אבל ככל סוגיה, התורה הקדושה מדריכה כיצד יש להתייחס לרב שיוצאים עליו שמועות רעות.
איני בקיא כלל בפרטי המקרה, אך מקרה מצער אחר שהייתי עד אליו, בו שפכו את דמו של רב מסויים, גם תלמידי חכמים גדולים נפלו וקבלו לשון הרע, וכבר אמרו חז”ל ברית כרותה ללשון הרע שתתקבל. אז למדתי להזהר בכפל כפליים במקרים מעין אלו.
הגמרא (נידה סא ע”א) אומרת שאף שאסור להאמין ללשון הרע, מותר לחשוש לו. וביארו הראשונים (עיין חפץ חיים (לה”ר פ”ו ה”י) שאסור לעשות שום מעשה בפועל להזיק לאותו אדם בעקבות השמועות ששמע, אלא רק להציל את עצמו מהיזק שחלילה יכול להיגרם לו.
חז”ל קבעו 3 תנאים לכך שיהא ניתן לחשוש מאוד ללשון הרע, ואף להתרחק מאדם בעקבותיו: כלל ראשון (מו”ק יז ע”א) תלמיד חכם ש”סנו שומעניה” כלומר שיש עליו שמועות רעות מאנשים שונים על מקרים שונים. אם הרבה אנשים מספרים על מקרה בודד, או אדם אחד על מקרים רבים – לא נחשב ‘סנו שומעניה’.
כלל שני (יבמות כה ע”א) שיהא ‘קלא דלא פסיק’ כלומר שמועות שאין עליהן עוררין בתוך זמן קצר מאז שהתפרסמו.
כלל אחרון (יבמות שם) שאין לאותו אדם שונאים שיש סברא לומר שמפיצים שמועות שקר.
כתיבת תגובה
כתיבת תגובה
https://www.simshalom.co.il/%d7%9e%d7%95%d7%a7%d7%93%d7%99-%d7%9e%d7%9b%d7%99%d7%a8%d7%94/כתיבת תגובה
לפי הידוע לי זה לא מובא בכתבי האריז”ל שלפנינו.
ובספר בני יששכר (מאמרי חדש סיון, מאמר ו) הביא זאת בשם ספר ‘קול ברמה’ בפירושו על האידרא.
בחיפוש במחשב לא מצאתי את זה שם.
האם ידוע לכם על מקור לכך בכתבי הר”י צמח?
בביאור ‘הצבי והצדק’ לבני יששכר כתב שמקורו הוא בדף קב ע”ב וריש קג ע”א. וכתב ששם לא נכתב הדבר בפירוש, אלא למד רבנו הבני יששכר את הדבר ממ”ש שמעלת קין ששרשו בגבורות הייתה גדולה ממעלת הבל ששרשו בחסדים. ולעתיד כשיתוקנו תהיה מעלת קין גדולה ממעלת הבל. וכן מבואר בשער הגלגולים בכמה מקומות. ושם בהקדמה ל”ד מבואר שנשמות הלל ושמאי משורש נשמתו של הבל, אך הלל מצד החסד שבו, ושמאי מצד הגבורה שבו. וביאר בספר ויקהל משה (מה ע”א) שלכן בעולם הזה שהוא עולם הבירור אין הלכה כשמאי, משום שאין הדינים הקדושים יכולים להתגלות עצמן בזה העולם כידוע. וזה העולם הוא תיקון השכינה צריך לחסד, בסוד עולם חסד יבנה. אבל בעולם התיקון לעתיד לבוא יהיה הלכה כשמאי בעת ביטול הדינים. עיי”ש שהביא עוד מקורות לזה.
שיר שלום יוחנן ס”ט
כתיבת תגובה
2. האם מותר להדפיס התיקונים ולהדביקם מעל דפים שגויים?
כתיבת תגובה
רציתי לדעת מה דעת הרב ומה דעותיהם של גדולי המקובלים בהקשר לימוד קבלה מגיל צעיר / לפני חתונה.
הרמ”ק (אור נערב ח”ג פ”א) לעומת זאת כתב שהגיל בו אפשר להתחיל ללמוד את תורת הקבלה הוא עשרים, והוסיף שצריך שיהא נשוי. מכל מקום הוא מסייג כי לא כל הדעות שוות, כלומר שבמקרים מסויימים ניתן להקל בתנאים אלו.
מהר”ם פאפירש בספר אור צדיקים כתב שני תנאים אלו, אך באופן מוחלט ונראה מדבריו שאין להקל בכך בשום אופן.
הדעות באחרונים נוטות לכאן ולכאן, עיין שו”ת דעה והשכל לרבי עובדיה הדאיה (ח”א סי’ א), ובשו”ת שמחת כהן (מהדורא בתרא יו”‘ד ב, קב) לרבי רחמים חי חויתה הכהן.
כתיבת תגובה
ידוע שבקימת חצות צריך לברך ברכות השחר + ברכות התורה.
אם אחר סדר חצות הולך לישון, וקם שוב לפני עלות השחר, האם לומר שוב ברכות התורה?
לדעת רבנו הרש”ש יש לברך ברכות השחר מיד בשעת חצות
לעומת זאת לעניין ברכות השחר, הדבר תלוי אם ישן על מיטתו או שהיה ער עד נקודת חצות.
אם היה ער עד נקודת חצות, לא יברך ברכות התורה אלא ימתין עד עלות השחר, ואז יברך.
אך אם התעורר משנתו אחר חצות יברך ברכות התורה וברכות השחר אז, ולא ימתין עד שחרית. (יעויין בא”ח תולדות אות יד, וכף החיים סופר סי’ מו אות מט).
אך טוב שיכוין בפעם הראשונה שמברך שלא לפטור עצמו לכל אותו היום אלא רק עד שישן שוב שנת קבע.
ויש חולקים על דבריו (עיין במכתב לחזקיהו לבעל השדי חמד, סי’ ד, דף כג)
כתיבת תגובה
שמעתי על תיקון הנקרא ‘תיקון ל”ז שעות’ שעושים בימי השובבי”ם.
מהו?
שמעתי שיש חולקים עליו.
תיקון ל”ז שעות מקורו בספר אמת ליעקב ניניו.
תיקון זה אינו נעשה בימי השובבי”ם, כי אם בשנה מעוברת, בחודש בו המולד 10 שעות או יותר קודם ר”ח. הוא נקרא בשם ‘תיקון ל”ז שעות’ כיון שבמהלכו יש לצום ל”ז שעות שקודם המולד.
באמת ליעקב כותב את התיקון בשם ‘הרב ז”ל’, ומוסיף שעולה למספר 400 תעניות, וכפי שציינת יש שטוענים שאין לעשות את התיקון, ומייחסים אותו לכת ש”ץ שר”י.
אך למעשה נהגו בתיקון הזה רבים מגדולי ישראל, מהם רבי אליהו מני, רבנו יוסף חיים, רבי יעקב סופר, רבי עובדיה הדאיה, רבי יהודה פתיה, וכן היה מנהג בית אל הפשוט.
ועיין מה שכתב בזה בספר דברי שלום לרבי אבנר עפג’ין חלק ח’ עמוד תעז. ואי”ה לכשנדפיס תיקון זה נתייחס לזה באורך כיד ה’ הטובה.
בברכת התורה
כתיבת תגובה
והיכן נקרא השבת ‘חמדת ימים’? שנאמר ‘ויכל אלהים ביום השביעי’, ואין ‘ויכל’ אלא לשון חמדה. וכן הוא אומר ‘נכספה וגם כלתה’. (ועיין שם תירוץ נוסף).
חמדת ימים אותו קראת, יש מפרשים היכן מצינו שנקרא שבת חמדה, דכתיב (בראשית ב ב) ויכל, והוא מלשון כלתה נפשי (תהלים פד ג). [כעין תירוץ רש”י שנזכר לעיל].
ויש מפרשים לא שהשבת נקרא כך, אלא כך הצעה של תפילה, ‘רצית בו וקדשתו חמדת ימים’, כלומר קדשת אותו להיות נחמד מכל הימים.
וה”ר מאיר ציר נאמן היה מתקן הדבר כן, ‘ובשביעי רצית בו וקדשתו חמדת ימים, אותו קראת זכר למעשה בראשית’ עכ”ל.
שיר שלום יוחנן
כתיבת תגובה
כתיבת תגובה
מכל מקום שאלתך נידונה בספרי הפוסקים.
כתב הרב חיד”א (יוסף אומץ סי’ מד) שיש מפקפקין ואין אומרים את הבקשה על המזונות מטעם ד’אל ישאל אדם צרכיו בשבת’ (והביאו הזכור לאברהם ח”ג אות ש, ובכה”ח סי’ רסב ס”ק ח). ואכן בעל התניא בסידורו קיצר תפילה זו והשמיט ממנה את בקשת המזונות.
אך רבנו הבן איש חי בשו”ת תורה לשמה סימן קג התיר לאמרה בשבת.
כתיבת תגובה
1. כתבתם שהבן איש חי לא כתב “לשם יחוד” לשניים מקרא ואחד תרגום, והשותממתי כיצד נעלם זאת מכם? וכבר ידוע לכת”ר שהרי”ח מזרחי הוציא לאור לפני כמה שנים מכתב יד לשון חכמים חלק ג’ והוא ליקוט תפילות של הבן איש חי ממקומות שונים מספריו ומכתבי יד. בלשון חכמים חלק ג סימן ל מופיע לשם יחוד קודם קריאת כ”ו פסוקים ובלשון חכמים ח”ג סימן לא מופיע לשם יחוד קודם קריאת שנים מקרא ואחד תרגום. ושניהם לקוחים כבר מספר אחר של הבן איש חי והוא עטרת תפארת בעמ’ 189. לכן יש לתקן זאת, וזה גם מחזק את הטענה של קבלת על פה של זקני בבל שעיקר כוונתו של הבן איש חי בחיבור לשון חכמים היא כדי שלא יזדקקו לספר חמדת ימים. ובמיוחד שכן העיד מרן הגר”מ אליהו זצ”ל. וכן בודאי ידוע לכת”ר מה שכתב הבן איש חי בהלכות יום הכפורים על ספר “חמדת ימים”.
2. ומה שכת”ר כתב אחרוני זמנינו לא דחו את הספר – לפחות היה לכם לציין את דעת מרן הגר”מ אליהו זצ”ל במפורש שדחה זאת בעקבות דברי הרב פתיה, והובאו דברים אלו כבר בקונטרס שהוציא הרי”ח מזרחי, ולאחרונה הוציא זאת שוב מחדש בספר “חזון יוסף”. וכן העיד שם הרב דרזי ע”ה בהסכמתו לקונטרס של הרי”ח מזרחי, שהרב סלמאן מוצפי לא היה מתפלל תפילות חמדת ימים [למרות שכן היה לומד בספרים]. אשמח לתשובת כבודו, ויהי רצון שתשכילו בכל אשר תעשו.
אכן נשמט ממני שחיבר רבנו יוסף חיים נוסח לשם יחוד קודם שנים מקרא, ואף שהכרתי הנוסח, לא ידעתי שהוא מיוחס לרבנו. ותודה לך שהארת את עיני.
בברכהכתיבת תגובה
והמביא טף בזה האופן לבית הכנסת, אין ראוי לו לקוות על זה שכר, כי אם לדאג מן הפורענות. הא למה הוא דומה, לאיש שיש לו עבד שוטה, והלך לדבר אל המלך ועבדו עמו, עמד העבד בשטותו וביזה את המלך וחירפו ואדוניו ראה ושתק, הלא יקצוף המלך על אדוני העבד, ויאמר לו: לא עבדך בזני, כי אם אתה, וייסרהו כדי רשעתו. ולעבד לא יעשה דבר, אין לעבד חטא, כי חשכו אלוה חכמה, ולא חלק לו בבינה. והנה כן הדבר הזה. ולא עוד, אלא שלפעמים גם האבות משחקים עמם למען ספות הרוה על הצמאה. והיותר רע, כי יגדלו הנערים על זה המנהג הרע, והתכונה הזרה, וכל אשר יגדלו עוד יוסיפו סרה להבזות בעיניהם ענין בית הכנסת וקדושתו, ולא יתנו כבוד לתורה. וכיון שעבר אדם עבירה ושנה בה, הותרה לו (ראה קידושין מ א). גם כי יזקין ממנה לא יסור.
סוף דבר, ראוי לאדם שלא להביא הטף הקטן מאד לבית הכנסת, כי יפסיד בהביאו ולא ירויח. אך הטף הגדול קצת, יביאנו לבית הכנסת, ולא יניחנו לזוז ממקומו, וילמדהו ויזרזהו לענות אמן וקדיש וקדושה, ולא ינחוהו לדבר דברי הבאי, וילמדהו לשבת שם באימה וביראה. ובזה יהיה לו שכר טוב מאת השם יתברך, תחייהו העץ חיים כי התורה נקראת עץ חיים, והכוונה שיגדל בניו לתלמוד תורה, כי זה יהיה סיבה שיחיו ויגדלו הנערים, וגם עד זקנה ושיבה אלהים לא יעזבם. אך אם יסירם מהתורה בקטנותם כדי ללכת אחרי ההבל והעושר והסחורות, קרוב הדבר שבסבת זה ימותו בקוצר שנים. כך אמרו רבותינו ז”ל בספרי (פרשת עקב יא, יט), כשהתינוק מתחיל לדבר, אביו מדבר עמו לשון הקודש ומלמדו תורה. ואם אינו מדבר עמו לשון הקודש, ואינו מלמדו תורה, ראוי לו כאילו קברו, שנאמר (דברים יא, יט; כא) ‘ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וגו’, למען ירבו’ וגו’, אם למדתם אותם את בניכם ירבו ימיכם וימי בניכם, ואם לאו, יתקצרו ימיכם וימי בניכם, עכ”ל (דרך חיים).
כתיבת תגובה
ואחר שיאמר הושיעה ימינך וענני יאמר תכף יהיו לרצון אמרי פי פעם שנית, ויש נוהגים לומר תפילת רב, שהיא אחד עשר פעמים חיים, ומנהג יפה הוא, ובחסד לאלפים כתב, אחר שיאמר ומלאך ה’ דוחה, יאמר קבל רנת עמך שגבינו טהרינו נורא, ויכוין בראשי תיבות בשם קרע שט”ן, ואחר כל התחנונים שנוהג להוסיף, יחזור לומר פעם שלישית פסוק יהיו לרצון.
כתיבת תגובה
כתיבת תגובה