שלום, רציתי לדעת בענין אמירת פיוט ׳ונתנה תוקף׳ על פי מנהג הרש״ש, שהמנהג כיום הוא לידיעתי שרוב מקובלים אין אומרים אותו.
מאיפה המקור שלא לאומרו והאם יש איזה עניין בזה?
והאם יש עניין דייקא שלא לאומרו?
תודה
1 תשובה
שלום וברכה
כמדומני שפיוט זה נהוג יותר בקרב מקהלות האשכנזים, וכשמדברים על מנהג בית אל וכדו', בדרך כלל מדובר על ספרדים, כך שאין מכך שום ראיה.
לגופו של עניין, לא ראיתי שהאר"י התייחס ספציפית לפיוט הזה, אך בשעה"כ (נא ע"א) כתב וז"ל:
אמר לי מורי ז"ל בענין הפזמוני' והפיוטים שתקנו האחרוני' דע לך כי מורז"ל לא היה אומר שום פזמון ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו האחרונים כגון ר' שלמה בן גבירל וכיוצא לפי שאלו האחרונים לא ידעו דרכי הקבלה ואינם יודעים מה שאומרים וטועים בס' דבורם בלי ידיעה כלל ובפרט פזמון יגדל אלקים חי כו' וכן ודוי אשמנו באומר ובפועל כו' וכן ביום הכפורים לא היה אומר ודוי של רבינו נסים ור' שם טוב ן' אדרוטל ור' יצחק בן ישראל שתקנו כל אחד ודוי בערבית ושחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה לא היה אומר אותם כלל אבל היה אומר התפלות והבקשות ופזמונים שתקנו הראשונים כמו תפלת ר"ע ע"ה ותפלת ר"א בן ערך ותפלת רבי נחוניא בן הקנה ע"ה וכן היה אומר כל הפיוטים ופזמונים שתיקן ר"א הקליר הלא המה במחזור האשכנזים לפי שכל אלו הראשונים תקנו דבריהם עפ"י חכמת האמת והיו יודעים מה שתקנו ואף גם אם הם באמצע ברכות יוצר היה אומרם לפי שהם היו תנאים והיו יודעים מה היו מתקנים וכל דבריהם היו מיוסדים על פי האמת.
החכם המאוחר ביותר את פיוטיו נהג האר"י לומר הינו רבי אלעזר הקליר, שחי כ500 שנה קודם רבי אמנון ממגנצא שעל פי המסורת הינו מחבר פיוט "ונתנה תוקף", שחי ממש בתקופתו של רבי שלמה אבן גבירול, שאת פיוטיו לא היה נוהג האר"י לומר.
מאידך, ישנם שמייחסים את הפיוט דווקא לרבי אלעזר הקליר עצמו או לפייטן אחר מתקופתו, וא"כ יתכן מאוד שהיה האר"י נוהג לאמרו, בפרט לאור העובדה שהיה מתפלל בימים הנוראים עם בני אשכנז.
למעשה, לעניות דעתי כל ההקפדה הזו אינה דווקא הוראה לציבור, אלא כדרכו רבי חיים ויטאל מגלה לנו כיצד היה נוהג האר"י בכל דבר ועניין. ופה קדוש כפיו של רבנו האר"י שעסק בכל עת בתורה ובתפילה, ולא עלה על לשונו דיבור אסור, וידע שורשי הקבלה על בוריים, דיבורו בוודאי היה פועל בעולמות העליונים, וממילא היתה קפידה יותר שידקדק בלשונו, כפי שמצינו שכאשר אדם חלילה פוגם, הפגם הוא כפי שיעורו קומתו, שאם הוא אדם גדול, הפגם הינו במקום גבוה יותר, וממילא עם צדיקים מדקדקים כחוט השערה, שכפי ערך קומתם, נותנים הם דין וחשבון על כל מעשה ותנועה שלהם.
אולם אנו, שפינו אינו קדוש כ"כ, ועסוק גם בענייני עולם הזה, ולעיתים עולים בו גם דברים שאינם מדוקדקים כ"כ, ממילא אינו פועל כפי שפועל דיבורו של רבנו האר"י, וממילא פחות שייכת כל הקפידא הזו. והדברים אמורים גם על פיוט יגדל אלקים חי, וקל וחומר על פיוט זה שיש ספק אם דברי האר"י אמורים לגביו.
אמנם מי שכל דרכיו ע"פ דברי האר"י והמקובלים ונהג שלא לומר הפיוטים הללו, כמובן שימשיך בדרכו, אך מי שקשה לו הדבר אינו חייב להפסיק, וודאי שאין לעורר מחלוקת על כך.
בברכת גמר טוב
