מחבר חמדת ימים

722 views
0 Comments

מה שכתבתם לגבי הטענה ש”בשל כך חיבר רבנו יוסף חיים את לשון חכמים”, ש”אף שהגר”מ אליהו זי”ע אמר כן, מדעתו הרחבה אמר, ואין לזה כל הכרח” – עי’ בקונטרס חמדת יוסף להרב י”ח מזרחי, שמובאת שם הסכמת הרב אליהו וכתוב שם שזו קבלה על-פה מזקני חכמי בבל, ובעמ’ 48 מביא שם שגם הרב יעקב הלל והרב יוסף עזרא זליכה אמרו שקיבלו כן מהזקנים.

Answered question

שלום אריאל.

אני מעתיק לך מה שכתב הרה”ג משה צוריאל שליט”א בהקדמתו לספר חמדת ימים:
בברכה

[א] גדול עולם, המפורסם ר’ יוסף חיים מבבל (מחבר “בן איש חי”, ושם שנה א’, פרשת נצבים) הוא מביא תיקון מסויים הנ”ל של “אמת ליעקב” כתמורה לטבילה, וכותב שהעתיק זאת מהספר הנ”ל “אמת ליעקב” של המקובל המפורסם ר’ יעקב שאלתיאל נינייו, אשר אף הוא (בדף קיז) מביא תיקון זה בשמו של “חמדת ימים”. ודאי כי העובדא ש”בן איש חי” מעתיק לתיקון זה, ביודעו שהוא יצא מתחת עטו של חמ”י, מוכיחה שהוא סבור שהוא בר סמכא גם בעניני “קבלה”. כיון שיצאו עוררים לטעון בדיה מוטעית ש”בן איש חי” התנגד לחמ”י, נרחיב על כך הדיבור, כדלהלן.

[ב] “בן איש חי” מציין בספרו (שנה א’, פרשת וישב, הלכות חנוכה, פסקא כד) להשתמש ב”חמדת ימים” לענין לימוד נס יהודית. מה שבשום אופן לא היה עושה אילו ח”ו זה היה ספר פסול.

בדורנו [גם אחרי שיצאו לאור ב’ כרכים ראשונים של מהדורתנו של “חמדת ימים”, בשנת תשס”ג, עם פירוט ארבעים ותשעה צדיקים שהחזיקו מ”חמדת ימים”], העזו כמה צעירים להדפיס חוברת ולהשמיץ ח”ו את שמו של המחבר כאילו נמשך אחרי “שבתאות” והסבירו ש”בן איש חי” מתנגד לספר. לכן מצוה לפרט כאן דיחוי מוחלט לטעויותיהם. הנה חוץ משתי המובאות הנ”ל, עוד בששה מקומות מצאנו ש”בן איש חי” מביא דברי חמ”י לעניני הלכה, כלומר מסכים לדבריו. פשוט הדבר לכל בר דעת שאילו היה סבור שהוא נגוע בשבתאות, אזי הוא רשע ובודאי אין להזכיר מתורתו!

[ג] שו”ת רב פעלים, ח”ב או”ח סי’ לח, ד”ה וע”ד השאלה השניה. על שבנוסח המובא בחמ”י כתוב לומר ביוה”כ “כתבנו בספר זכיות” והמחבר מעדיף נוסח אחר שכתב רש”ש. והדבר נתפרש עוד יותר בדבריו שנעתקו והובאו בשו”ת זבחי צדק החדשות (שו”ת של רבי עבדאללה סומך, רבו של “בן איש חי”, מהד’ מכון אור המזרח, שנת תשמ”א, סי’ קנד), תשובה ארוכה של “בן איש חי” בענין זה, ללא שמזכיר שום גנאי למחבר חמ”י, לא פה ולא שם.

[ד] בשו”ת ברב פעלים, ח”ב או”ח סי’ סא, ד”ה ואחרי. הדיון על טבילת בעל קרי בעצם יום הכפורים, מעתיק כל דברי חמ”י, ללא שום ביקורת או הסתייגות מדבריו. ועוד מסיים “ולא ידעתי מה היתה החרדה שלו על הספר וכו'” עכ”ל

[ה] בשו”ת רב פעלים, ח”ב יורה דעה, סי’ ל”ב ד”ה ומצאתי וכו’. מביא דברי חמ”י ולא מסתייג ממנו.

[ו] שו”ת רב פעלים, ח”ב בסוף הספר, חלק “סוד ישרים” סי’ א’ ד”ה הנה כי כן וכו’. מביא סיוע מדברי חמ”י בענין עשיית מלאכה באסרו חג, ובאמת לא היה לו בתשובה זו שום צורך להביא את דברי חמ”י, כי כבר כתב שם סיוע מדברי ספר הקדמון “תורת חיים” (נדפס שנת תפ”ב). אלא לאו שחשב אותו חמ”י כ”תנא דמסייע”. כל שכן שלא ראה בו שום גנאי.

[ז] שו”ת רב פעלים, ח”ג, או”ח סי’ ל”ח ד”ה ועל השאלה השניה בענין הבשמים, הביא לדברי חמ”י, שהוזכרו ע”י מהר”ח פאלאג’י, ולא דילג עליהם ולא העיר שום הערה לגנאי.

ויש דבר אחד בלבד ש”בן איש חי” מזכיר שאיננו מסכים עמו, אבל בודאי איננו פוסל אותו מחבר, והוא בספר “בן איש חי”, ש”א פרשת וילך, סעיף יג, כדלהלן:

[ח] הגאון הדיין המצויין, חבר בית הדין הגדול לערעורים בירושלים, הרב שלמה בן-שמעון, אמר לי ראיה נוספת להסתמכותו של “בן איש חי” על דברי “חמדת ימים” (וגם כתב דבר זה ב”הסכמה” שהעניק בחסדו למהדורה זו של הספר). בענין אמירת פסוק “והוא רחום” לפני תפילת ערבית של יום כיפור, כותב “בן איש חי” (“בן איש חי”, וילך, פסקא יג): “ואין לסמוך בדבר זה על ספר חמדת ימים, ביום הקדוש הזה שהוא חמדת הימים של כל השנה” עכ”ל. והנה ממה שבירר דיבורו “בדבר זה” משמע כי אך ורק כאן בלבד אין לסמוך, אבל כללית יש ודאי לסמוך על דבריו של חמ”י. [הערת המלקט הנוכחי: הנה “בן איש חי” הסתמך על דברי הזוהר (ח”ב דף קל”ה) ועשה קל וחמר מענין שבת. אבל באמת הרבה ראשונים אמרו שיש לומר אז “והוא רחום”, הרי הם סידור רב עמרם גאון, וכן כתב הטור (סי’ תרי”ט) וכן הוא בספר המנהיג (סי’ נ”ו) ובשו”ת לב חיים (פלאג’י) ח”ב סוף סי’ קסב, ועוד. כל אלו העתקתי מדברי המגיה ל”זבחי צדק החדשות” הנ”ל סוף דף רע”ג. ובכן אין להתלונן על “חמדת ימים” במה שפסק, כי “בן איש חי” חידש דבר זה מעצמו].

האם לסמוך על “חמדת ימים” לומר בקשות ותפילות שחידש?

נעבור עכשיו לטענה מסוג אחר. הגאון ר’ יעקב משה הלל, ראש ישיבת אהבת שלום, כותב על “בן איש חי” שחיבר תפילה להשגת פרנסה “ומסתמא שכוונתו בתיקון אותה תפילה, כדי שלא יזדקקו לתפילת ה”חמדת ימים”, וכפי שקבלתי על פה מזקני חכמי בבל, שכן היתה עיקר כוונתו בחיבור ספרו “לשון חכמים”, והדומים לו [שלא ישתמשו יותר בתפילות שניסח “חמדת ימים”] עכ”ל. (כתב עת “מקבציאל” גליון כ”ג, עמ’ רכו).

ויש לתמוה על דבריו. ראשית, אם אין שום גילוי מילתא בדברי “בן איש חי” עצמו, הא כיצד נסמוך על דברים בעל פה מזקנים וחכמים עלומי שם? ולכאורה הם חיו זמן רב אחרי פטירת “בן איש חי” (שנת תרס”ט, לפני קרוב למאה שנה) ואפשר ששמעו זאת בילדותם, או ששמעו “עד מפי עד” ולאו דסמכא. ובנוסף לכך, שמא הם הושפעו מדברי הרב יהודה פתייה (אף הוא מבבל) ולא דיברו אלא מהרהורי לבם, מתוך דיעה קדומה נגד הספר? ועוד, אם דעתו הרמה של בא”ח נגד פיוטי חמ”י, כיצד כתב מחבר “בן איש חי” (דבריו הובאו בשו”ת זבחי צדק החדשות, סי’ קנ”ד) את המשפט “ולכן בסידורים הנדפסים הלכו בעקבותיו, שכן דרכם על הרוב” עכ”ל, ולא הזכיר שם שום מלת ביקורת על כך? והנה (שם, בסי’ קנ, דף רסט בנדפס) כתב ורשם הרב סומך (רבו של “בן איש חי”) מנהגי בית מדרשו, ומציין שלפני הוצאת ספר תורה ביום הכיפורים “אומר החזן יהי רצון הכתוב בסידורים”, ויש שאומר אותו הקהל בלחש” עכ”ל. תפילה יפה זו (הנמצאת בהרבה סידורים של התקופה) היא הנמסרת לנו ע”י “חמדת ימים” (כרך ימים נוראים, במהדורתנו בעמ’ 364). והייתכן לומר ש”בן איש חי” (שהיה מבית מדרשו של הרב סומך והשתתף בתפילותיהם) התנגד לכך, ולא העיר אזני מורו ורבו למנוע זאת?

וקושיא יותר חזקה היא שאם אמנם רבנו “בן איש חי” חשב לנסח תפילות חילופיות לבקשותיו של חמ”י, למה זה מצאנו שבהרבה מהם לא יצר שום תחליף? נביא כאן שמונה דוגמאות. בכרך על שבת, תפילה לפני שנים מקרא ואחד תרגום (מהדורתנו, דף 86) ובספר “לשון חכמים” חסר תחליף. תפילה לפני מנחה של ערב שבת (מהדורתנו דף 134) ו”לשון חכמים” לא ניסח בזה כלום. תפילה לפני קריאת שיר השירים (דף 169) ובא”ח לא ניסח. ובכרך על ימים נוראים, תפילה לפני הוצאת ספר תורה במנחה של יום כיפור (דף 407) ובא”ח לא ניסח בזה. וכן תפילה לפני תפילת נעילה (עמ’ 414-415) ובודאי הרבה מאד נהגו לאומרה, אבל בא”ח לא ניסח בזה כלום. וכן בכרך על מועדים, תפילה לפני תענית בערב ראש חדש ניסן, ותפילה להיאמר בכל י”ב יום בתחילת ניסן, אחר קריאת פ’ הנשיאים, וכן תפילה להיאמר בערב חג סוכות. בכל אלו בא”ח לא הציע שום תחליף. והא כיצד יאמרו הזקנים שבא בכוונה תחילה לעקור תפילותיו של חמ”י? הרי זה מופרך מתוכו.

אלא לגבי טענת הגאון ראש הישיבה הנ”ל, “גברא קא חזינא, תיובתא לא קא חזינא” (ב”מ טז ע”א). ופשוט וברור הדבר שמחבר “בן איש חי” סמך על דברי חמ”י גם לעניני התפילות. ובעת כתיבת דברים אלו שאלתי פיו של ראש ישיבת “בני ציון” הרב בן ציון מוצפי, בנו של המקובל הוותיק והמפורסם ר’ סלמן מוצפי זצ”ל, מזקני חכמי בבל, מה אמר אביו? וענה כי אביו היה לומד בכל חג בספר “חמדת ימים”, ולא קבל לדברי הר”י פתייה. ומה שאביו נמנע מלומר בחגים את הבקשות שבספר חמ”י, זה מפני שאין להוסיף בקשות על מה שחז”ל מסרו לנו. ועוד אמר כי רוב חכמי בבל המשיכו ללמוד בחמ”י גם אחרי דברי הרב פתייה זצ”ל.

וראוי להוסיף עוד גילוי מילתא. “בן איש חי” מציע סגולה בעת צרה, לומר “נשמת כל חי” “ויועיל לו וכמ”ש בשם רבי יהודה החסיד” (שנה ב’, תולדות, סעיף ג). בכל הספרים שיש בידינו מר”י החסיד, לא מופיעה סגולה זו. ובכן מי הם אלו שבא”ח סמך עליהם במסורת שהביאו? איננו כי אם “חמדת ימים” בכרך ראש חדש (סגולות שבסוף הכרך, דף?). הרי שסמך עליו.

Answered question