שאלות ותשובות


עיין סידור עוד יוסף חי, וכן אנן אבתריה בסידור שים שלום, לומר יהיו לרצון אחר 'עשה למען', ולאחריו לסדר כל התחנונים, כגון תפילת רב ופסוק המתחיל ומסתיים באותיות שמו, ולאחריו לחזור על פסוק 'יהיו לרצון' ועושה שלום. והוא מיוסד ע"פ מ"ש הרב בא"ח (בשלח כג) בשם חסד לאלפים וז"ל:
ואחר שיאמר הושיעה ימינך וענני יאמר תכף יהיו לרצון אמרי פי פעם שנית, ויש נוהגים לומר תפילת רב, שהיא אחד עשר פעמים חיים, ומנהג יפה הוא, ובחסד לאלפים כתב, אחר שיאמר ומלאך ה' דוחה, יאמר קבל רנת עמך שגבינו טהרינו נורא, ויכוין בראשי תיבות בשם קרע שט"ן, ואחר כל התחנונים שנוהג להוסיף, יחזור לומר פעם שלישית פסוק יהיו לרצון.
אצטט כאן את דברי השל"ה הקדוש (של"ה, מסכת תמיד נר מצווה עו, והביאו מ"ב צח, ג) בשם מהר"ם די לונזאנו, ישמע חכם יוסף לקח.

שיחת ילדים בבית הכנסת איסור גדול. והנה אעתיק דברי מוסר שמצאתי בספר נקרא דרך חיים (למהר"ם די לונזאנו) דף ע', וזה לשונו: גרסינן בריש מסכת חגיגה (ג א), דרש רבי אלעזר בן עזריה, 'הקהל את העם האנשים והנשים והטף' (דברים לא, יב), אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין, כדי ליתן שכר למביאיהן. וכתבו שם בתוספות (ד"ה כדי): ועל זה סמכו להביא קטנים לבית הכנסת, עד כאן. אמר מנחם, בזמן הזה יש טף בא לבית הכנסת לתת עונש למביאיהן, לפי שהוא בא לחלל קדושת בית אלהינו, ולשחוק בו כברחובות קריה, יקומו לצחק זה עם זה, זה מצחק עם זה, וזה מכה את זה, זה מרנן וזה בוכה, זה מדבר וזה צועק, זה רץ אילך וזה רץ אילך, רץ לקראת רץ ירוץ. ויש אשר יעשה צרכיו בבית הכנסת, ואז יאמרו מים מים, ויש אשר יתן אביו בידו ספר והוא ישליכו לארץ, או יקרעהו לשנים עשר קרעים. סוף דבר, מקול שטטתם כוונת המתפללים נפסדת, ונמצא שם שמים מתחלל.
והמביא טף בזה האופן לבית הכנסת, אין ראוי לו לקוות על זה שכר, כי אם לדאג מן הפורענות. הא למה הוא דומה, לאיש שיש לו עבד שוטה, והלך לדבר אל המלך ועבדו עמו, עמד העבד בשטותו וביזה את המלך וחירפו ואדוניו ראה ושתק, הלא יקצוף המלך על אדוני העבד, ויאמר לו: לא עבדך בזני, כי אם אתה, וייסרהו כדי רשעתו. ולעבד לא יעשה דבר, אין לעבד חטא, כי חשכו אלוה חכמה, ולא חלק לו בבינה. והנה כן הדבר הזה. ולא עוד, אלא שלפעמים גם האבות משחקים עמם למען ספות הרוה על הצמאה. והיותר רע, כי יגדלו הנערים על זה המנהג הרע, והתכונה הזרה, וכל אשר יגדלו עוד יוסיפו סרה להבזות בעיניהם ענין בית הכנסת וקדושתו, ולא יתנו כבוד לתורה. וכיון שעבר אדם עבירה ושנה בה, הותרה לו (ראה קידושין מ א). גם כי יזקין ממנה לא יסור.
סוף דבר, ראוי לאדם שלא להביא הטף הקטן מאד לבית הכנסת, כי יפסיד בהביאו ולא ירויח. אך הטף הגדול קצת, יביאנו לבית הכנסת, ולא יניחנו לזוז ממקומו, וילמדהו ויזרזהו לענות אמן וקדיש וקדושה, ולא ינחוהו לדבר דברי הבאי, וילמדהו לשבת שם באימה וביראה. ובזה יהיה לו שכר טוב מאת השם יתברך, תחייהו העץ חיים כי התורה נקראת עץ חיים, והכוונה שיגדל בניו לתלמוד תורה, כי זה יהיה סיבה שיחיו ויגדלו הנערים, וגם עד זקנה ושיבה אלהים לא יעזבם. אך אם יסירם מהתורה בקטנותם כדי ללכת אחרי ההבל והעושר והסחורות, קרוב הדבר שבסבת זה ימותו בקוצר שנים. כך אמרו רבותינו ז"ל בספרי (פרשת עקב יא, יט), כשהתינוק מתחיל לדבר, אביו מדבר עמו לשון הקודש ומלמדו תורה. ואם אינו מדבר עמו לשון הקודש, ואינו מלמדו תורה, ראוי לו כאילו קברו, שנאמר (דברים יא, יט; כא) 'ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וגו', למען ירבו' וגו', אם למדתם אותם את בניכם ירבו ימיכם וימי בניכם, ואם לאו, יתקצרו ימיכם וימי בניכם, עכ"ל (דרך חיים).
עיין ספר הפרדס לרש"י סי' ג וז"ל:
והיכן נקרא השבת 'חמדת ימים'? שנאמר 'ויכל אלהים ביום השביעי', ואין 'ויכל' אלא לשון חמדה. וכן הוא אומר 'נכספה וגם כלתה'. (ועיין שם תירוץ נוסף).

ובבית יוסף (או"ח סי' רפא) כתב בשם שבולי הלקט:
חמדת ימים אותו קראת, יש מפרשים היכן מצינו שנקרא שבת חמדה, דכתיב (בראשית ב ב) ויכל, והוא מלשון כלתה נפשי (תהלים פד ג). [כעין תירוץ רש"י שנזכר לעיל].
ויש מפרשים לא שהשבת נקרא כך, אלא כך הצעה של תפילה, 'רצית בו וקדשתו חמדת ימים', כלומר קדשת אותו להיות נחמד מכל הימים.
וה"ר מאיר ציר נאמן היה מתקן הדבר כן, 'ובשביעי רצית בו וקדשתו חמדת ימים, אותו קראת זכר למעשה בראשית' עכ"ל.

אך מנהג הספדים בכל אתר שלא לפסק כדעת הרב מאיר ציר נאמן.

בברכת התורה
שיר שלום יוחנן
אמנם תפילה זו נזכרה בשער הכוונות, אך מהרח"ו כתב "ונלע"ד שאינו משם מורי ז"ל".
מכל מקום שאלתך נידונה בספרי הפוסקים.
כתב הרב חיד"א (יוסף אומץ סי' מד) שיש מפקפקין ואין אומרים את הבקשה על המזונות מטעם ד'אל ישאל אדם צרכיו בשבת' (והביאו הזכור לאברהם ח"ג אות ש, ובכה"ח סי' רסב ס"ק ח). ואכן בעל התניא בסידורו קיצר תפילה זו והשמיט ממנה את בקשת המזונות.
אך רבנו הבן איש חי בשו"ת תורה לשמה סימן קג התיר לאמרה בשבת.

המורם מכל האמור, טוב להמנע מלומר קטע זה מהתפילה בשבת, והאומר אין מזניחים אותו, שיש לו על מי לסמוך.